מכל יצירות האדם / ברלוט ברכט

מִכָּל יְצִירוֹת הָאָדָם אֲנִי אוֹהֵב אֶת אֵלֶּה שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן. סִירֵי הַנְּחֹשֶׁת עִם הַצַּלָּקוֹת וְהַשּׁוּלַיִם הַמְּשֻׁטָּחִים סַכִּינִים וּמַזְלְגוֹת שֶׁיָּדִיּוֹת-הָעֵץ שֶׁלָּהֶם נִטַּשְׁטְשׁוּ מֵהַרְבֵּה יָדַיִם: צוּרוֹת כָּאֵלֶּה נִרְאוּ לִי הָאֲצִילוֹת בְּיוֹתֵר. כָּךְ גַּם אַבְנֵי-הַפִּנּוֹת מִסָּבִיב לְבָתִּים יְשָׁנִים שֶׁנִּשְׁחֲקוּ מֵהַרְבֵּה רַגְלַיִם, נִלְטְשׁוּ נָמוּךְ וְהִצְמִיחוּ פְּקָעוֹת-דְּשָׁאִים בֵּינֵיהֶן, אֵלֶּה יְצִירוֹת מְאֻשָּׁרוֹת. דְּבָרִים שֶׁחָדְרוּ לְשִׁמּוּשׁ הָרַבִּים וְשֻׁנּוּ פְּעָמִים רַבּוֹת, מְשַׁפְּרִים אֶת דְּמוּתָם וְנַעֲשִׂים יְקָרִים כִּי הָעָרְכוּ פְּעָמִים רַבּוֹת. גַּם שִׁבְרֵי פְּסָלִים שֶׁיְּדֵיהֶם נִקְטְעוּ אֲנִי אוֹהֵב. גַּם הֵם כְּחַיִּים עֲבוּרִי. אָמְנָם הִפִּילוּ אוֹתָם, אַךְ גַּם נָשְׂאוּ אוֹתָם. אָמְנָם נִדְרְסוּ, אַךְ לְעוֹלָם לֹא עָמְדוּ גָּבוֹהַּ מִדַּי. בִּנְיָנִים חֲרֵבִים לְמֶחֱצָה שׁוּב עוֹטִים מַרְאֶה שֶׁל בִּלְתִּי-גְּמוּרִים מְתֻכְנָנִים בְּהַרְחָבָה: מִדּוֹתֵיהֶם הַיָּפוֹת כְּבָר נִתָּנוֹת לְנִחוּשׁ; אַךְ עֲדַיִן זְקוּקִים הֵם לַהֲבָנָתֵנוּ. מִצַּד אַחֵר הֵם כְּבָר שֵׁרְתוּ, כְּבָר הִתְגַּבְּרוּ עֲלֵיהֶם. כָּל זֶה עוֹשֵׂנִי מְאֻשָּׁר.